הסגנון הים תיכוני בבית הישראלי: איך מביאים את האור, החומרים והצבעים הביתה

יש סגנונות עיצוב שמרגישים זרים לנוף הישראלי, ויש כאלה שנראים כאילו נולדו כאן. הסגנון הים תיכוני שייך לקבוצה השנייה. הוא צמח בכפרים של יוון, בבתי האבן של דרום איטליה, בחצרות של ספרד ובעיירות החוף של צפון אפריקה, כולם אזורים שחולקים איתנו את אותו אקלים, אותו אור ואותם חומרי גלם. אין פלא שהוא מתאים כל כך לבתים בישראל, מדירות בבנייני רכבת ועד בתים פרטיים בגליל. אבל כדי שהסגנון ירגיש אותנטי ולא כמו תפאורה של מלון, צריך להבין את העקרונות שעומדים מאחוריו.

האור במרכז

הלב של הסגנון הים תיכוני הוא היחס לאור. באזורים חמים ושטופי שמש, הבתים נבנו כדי לשלוט באור: קירות עבים ששומרים על קרירות, חלונות שמוצבים בחוכמה ותריסים שמאפשרים לווסת את כמות השמש לאורך היום. בבית מודרני, אפשר לאמץ את אותה גישה באמצעות וילונות פשתן לבנים, תריסי עץ ותכנון של פינות ישיבה לפי תנועת השמש.

הקירות הבהירים מחזירים את האור ומפיצים אותו בחלל בצורה רכה. בניגוד לסגנונות צפוניים, שבהם מנסים לתפוס כל קרן שמש, כאן המטרה היא אור עדין ומפוזר שמרגיש נעים גם בצהרי אוגוסט. זה בדיוק מה שהבית הישראלי צריך.

פלטת צבעים מהטבע

הבסיס הוא לבן וגוונים חמים של שמנת, חול וטרקוטה. על הבסיס הזה מוסיפים צבעים שלקוחים מהנוף: כחול של ים ושמיים, ירוק של זית ואזוב, צהוב של חרדל ושל שמש, ולעיתים גם אדום עמוק של רימון. המפתח הוא שהצבעים יופיעו כנקודות ולא ישתלטו על החלל.

במקום לצבוע קיר שלם בכחול עז, אפשר להכניס את הצבע דרך כריות, אגרטלים קרמיים, אריחים מצוירים בחזית המטבח או דלת כניסה צבועה. בגרסה היוונית הקלאסית הכחול והלבן שולטים, בגרסה הספרדית והמרוקאית יש יותר טרקוטה וצבעים חמים, ובגרסה האיטלקית הגוונים עפרוריים ורכים יותר. אפשר לבחור כיוון אחד או לשלב ביניהם.

חומרים טבעיים ומרקמים

הסגנון הים תיכוני אוהב חומרים אמיתיים. אבן, טיח בעבודת יד, עץ גולמי, קש, פשתן וכותנה יוצרים מרקם עשיר ותחושה של בית שנבנה לאט. בישראל יש לנו יתרון מובנה: אבן ירושלמית, אבן גליל ואריחים מקומיים הם חלק מהשפה האדריכלית המקומית, וכל אחד מהם יכול להיות נקודת מוצא.

גם מי שגר בדירה שכורה ולא יכול לשנות קירות ורצפות, יכול להכניס חומרים טבעיים באמצעות רהיטים ואביזרים. שולחן אוכל מעץ מלא, כיסאות קש, סלי נצרים לאחסון, שטיחי יוטה וכלי קרמיקה בעבודת יד משנים את האווירה בבית בצורה דרמטית. כדאי לבקר בשווקים ובסדנאות של אומנים מקומיים, שם אפשר למצוא פריטים ייחודיים במחירים סבירים.

אריחים מצוירים

אחד הסימנים המזוהים ביותר עם הסגנון הים תיכוני הוא האריח המצויר. אריחים מעוטרים בדוגמאות גאומטריות או צמחיות מופיעים ברצפות, בחזית המטבח, בחדר הרחצה ולפעמים גם במדרגות. בישראל יש מסורת עשירה של אריחים מצוירים, מהבתים הערביים הישנים ביפו ובחיפה ועד בתי הטמפלרים, ובשנים האחרונות יש חזרה גדולה לאריחים בהשראה הזאת.

הטעות הנפוצה היא להגזים. אריחים מצוירים בכל הבית יוצרים עומס חזותי. עדיף לבחור אזור אחד שבו הם יהיו הכוכבים, למשל רצפת חדר הרחצה או קיר אחד במטבח, ולהשאיר את שאר החלל שקט. מי שלא יכול להחליף ריצוף יכול להשתמש במדבקות אריחים איכותיות או בשטיח עם דוגמה דומה.

רהיטים פשוטים ונוחים

הרהיטים בסגנון הזה פשוטים, נמוכים ונוחים. ספות מכוסות בבד פשתן בהיר, כורסאות עץ עם כריות רכות וספסלים בנויים לאורך הקירות יוצרים אווירה של בית שמזמין לשבת ולהישאר. אין צורך ברהיטים מעוצבים מדי או בצורות מתוחכמות. המטרה היא נוחות ופשטות.

ספסל בנוי מטיח עם כריות הוא אחד הפתרונות האהובים במטבחים ובמרפסות בסגנון הזה. הוא חוסך מקום, יוצר פינה אינטימית ומזכיר את הבתים הכפריים של האיים היווניים. במרפסת, אפשר לשלב אותו עם שולחן עץ פשוט, עציצי חרס ותאורה חמה של פנסים.

צמחים, מרפסות וחיבור לחוץ

בתים ים תיכוניים לא מפרידים בצורה חדה בין פנים לחוץ. החצר, המרפסת והגג הם חלק מהבית, ובמשך רוב השנה מבלים בהם לא פחות מאשר בסלון. בישראל, עם אביב ארוך וסתיו נעים, המרפסת יכולה להפוך לחדר נוסף. צמחים תורמים מאוד לתחושה הזאת:

• עצי זית בעציצים גדולים, שעמידים לשמש ולחום.
• צמחי תבלין כמו רוזמרין, מרווה, לבנדר ונענע, שגם מריחים נפלא.
• בוגנוויליה ויסמין על קירות ומעקות, שמוסיפים צבע וריח.
• עציצי חרס בגדלים שונים, שמקובצים יחד ויוצרים פינה ירוקה.

להימנע מהקלישאה

הסכנה הגדולה בסגנון הים תיכוני היא להפוך את הבית לתפאורה. עוגנים על הקירות, רשתות דייגים ושלטים עם כיתובים ביוונית מזכירים יותר מסעדת דגים מאשר בית. העיצוב הטוב ביותר שואב השראה מהעקרונות, כלומר אור, חומרים טבעיים, פשטות וחיבור לחוץ, ולא מעתיק סמלים.

המטבח והשולחן המשותף

בתרבות הים תיכונית, השולחן הוא מרכז החיים. ארוחות ארוכות עם משפחה וחברים, שנמשכות שעות, הן חלק מהזהות של האזור, וזה בדיוק מה שקורה גם בבתים רבים בישראל בערבי שישי. לכן המטבח בסגנון הזה פתוח ומזמין, עם שולחן עץ גדול שיכול להכיל אורחים רבים, מדפים פתוחים שעליהם מונחים כלי חרס וקרמיקה, וצנצנות זכוכית עם קטניות, תבלינים ושמן זית.

אין צורך בשיפוץ גדול כדי להכניס את האווירה הזאת למטבח. החלפת ידיות הארונות בידיות מעץ או מפליז, הוספת מדף עץ פשוט מעל השיש, תליית צרור שום או ענפי תבלינים מיובשים והצבת קערת פירות עונתיים במרכז השולחן משנות את התחושה בבת אחת. גם מפות פשתן וכלי הגשה בעבודת יד מוסיפים חום ואופי לכל ארוחה.

כדאי גם לשלב את הסגנון עם אלמנטים מודרניים ואישיים. מטבח עכשווי עם חזית אריחים מצוירת, ספה מודרנית בבד פשתן או אמנות ישראלית עכשווית על קיר מטויח יוצרים בית שמרגיש חי ושייך לזמן ולמקום. הבית הים תיכוני הישראלי לא צריך להעמיד פנים שהוא באי יווני. הוא יכול להיות בדיוק מה שהוא: בית חם, מואר ונינוח על חוף הים התיכון.