העיר הלבנה של תל אביב: מדריך לאדריכלות הבאוהאוס ולסגנון הבינלאומי

מי שמטייל בשדרות רוטשילד, ברחוב דיזנגוף או בסמטאות שסביב כיכר ביאליק, פוגש בכל פינה בניינים לבנים עם קווים נקיים, מרפסות מעוגלות וחלונות ארוכים. רבים מעבירים לידם את חייהם בלי לשים לב, אבל לבניינים האלה יש סיפור מרתק. הם שייכים לאחד המקבצים הגדולים בעולם של אדריכלות מודרנית מהמחצית הראשונה של המאה העשרים, מה שהוביל להכרזה על העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו. המדריך הזה מסביר מה מאפיין את הסגנון, מאיפה הוא הגיע ואיך אפשר ליהנות ממנו בטיול רגלי בעיר.

מבאוהאוס לסגנון הבינלאומי

בשיחה היומיומית נוהגים לקרוא לבניינים האלה בניני באוהאוס, על שם בית הספר המפורסם לאמנות ולעיצוב שפעל בגרמניה בשנות העשרים. בפועל, השם המדויק יותר הוא הסגנון הבינלאומי, תנועה אדריכלית רחבה שכללה השפעות מהבאוהאוס, מעבודתו של האדריכל לה קורבוזיה ומזרמים מודרניסטיים נוספים באירופה. חלק מהאדריכלים שתכננו בתל אביב אכן למדו בבאוהאוס, אבל רבים אחרים הושפעו ממקורות שונים.

הרעיון המרכזי של התנועה היה שהצורה צריכה לנבוע מהתפקוד. במקום עיטורים, קשתות וכיפות דקורטיביות, האדריכלים המודרניסטים העדיפו קווים ישרים, משטחים חלקים וגאומטריה פשוטה. הם האמינו שאדריכלות יכולה לשפר את חיי האנשים, לספק אור, אוויר ומגורים בריאים לכולם, ולא רק לעשירים.

למה דווקא בתל אביב

בשנות השלושים, תל אביב הייתה עיר צעירה שגדלה במהירות עצומה. גלי עלייה מאירופה הביאו אליה אלפי תושבים חדשים, ביניהם אדריכלים צעירים שהביאו איתם את הרעיונות החדשניים ביותר של התקופה. העיר הייתה זקוקה לדיור רב במהירות, והסגנון הבינלאומי, שהיה פשוט יחסית לבנייה, התאים בדיוק לצורך הזה.

מעבר לכך, הסגנון התאים לרוח של העיר העברית הראשונה. הוא סימל התחלה חדשה, מודרניות ונתק מהעבר. העיר נבנתה בהשראת תוכנית אב שהכין המתכנן הסקוטי פטריק גדס, שהתבססה על רחובות מוצלים, גינות ובלוקים עירוניים בקנה מידה אנושי. השילוב בין התכנון העירוני לבין האדריכלות המודרנית יצר את המרקם הייחודי שקיים עד היום.

המאפיינים שכדאי לזהות

בניין בסגנון הבינלאומי בתל אביב מזוהה בקלות יחסית ברגע שיודעים מה לחפש. רוב הבניינים נמוכים, בני שלוש או ארבע קומות, ועומדים על עמודים שמאפשרים לאוויר לזרום מתחתם. הקירות לבנים או בגוונים בהירים, והגגות שטוחים ושימשו לא פעם כמרחב משותף לדיירים.

כמה מאפיינים מרכזיים שחוזרים בבניינים רבים:

• מרפסות ארוכות ומעוגלות, שמעניקות לבניין תחושה של תנועה.
• חלונות סרט ארוכים, ולצידם חלונות קטנים ומוצלים שהותאמו לשמש החזקה.
• חדר מדרגות עם חלונות אנכיים צרים, שמאיר את הבניין מבפנים.
• היעדר כמעט מוחלט של עיטורים, וגאומטריה נקייה של קוביות ומלבנים.

התאמה לאקלים המקומי

אחד הדברים המעניינים ביותר בעיר הלבנה הוא האופן שבו האדריכלים התאימו את הסגנון האירופי לאקלים הים תיכוני. באירופה, חלונות גדולים נועדו להכניס כמה שיותר אור שמש בימים האפורים. בתל אביב, שמש כזו היא בעיה ולא פתרון. לכן האדריכלים הקטינו לעיתים את החלונות, הוסיפו הצללות בצורת זיזים ופסים אופקיים, והסיגו את החלונות לעומק הקיר.

המרפסות קיבלו תפקיד מרכזי. הן שימשו כחדר נוסף, מקום לישון בו בלילות החמים של הקיץ, ופתח לאוורור הדירה. העמודים שעליהם עומדים הבניינים, המכונים פילוטיס, אפשרו לרוח הים לזרום בין הבניינים ולקרר את הרחוב. זו דוגמה מצוינת לאדריכלות שלוקחת רעיון בינלאומי ומתרגמת אותו לשפה מקומית.

שימור והתחדשות

במשך עשורים רבים, בניינים רבים בעיר הלבנה הוזנחו. הטיח הלבן התקלף, מרפסות נסגרו בתריסים ובבלוקים, והבניינים איבדו מהדרם. ההכרזה של אונסק״ו בתחילת שנות האלפיים הביאה תשומת לב מחודשת לנושא, והעירייה קבעה כללים לשימור ולשיפוץ של בניינים לשימור.

השימור אינו פשוט. הוא דורש התאמה לתקני בנייה מודרניים, כמו חיזוק מפני רעידות אדמה ושילוב מעליות, בלי לפגוע בערכים האדריכליים. שיפוץ של בניין לשימור כפוף לכללים מחמירים, ומי שמחזיק נכס כזה או מתכנן לרכוש אחד כדאי שיתייעץ עם אדריכל שמתמחה בשימור ועם עורך דין מקרקעין. בשנים האחרונות אפשר לראות ברחבי העיר בניינים רבים שעברו שיפוץ מרשים והוחזרו לתפארתם.

טיול רגלי בעיר הלבנה

הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר הלבנה היא ברגל. שדרות רוטשילד, אזור כיכר דיזנגוף, רחוב ביאליק ושכונת לב העיר הם אזורים שבהם יש ריכוז גבוה במיוחד של בניינים בסגנון הבינלאומי. כדאי לטייל בשעות הבוקר המוקדמות או לקראת השקיעה, כשהאור רך והצללים מדגישים את הקווים של הבניינים.

באזור יש גם מוזיאונים ומרכזי מידע שמוקדשים לאדריכלות של התקופה, וסיורים מודרכים שמתקיימים באופן קבוע. גם בלי מדריך, אפשר ליהנות מאוד מהתבוננות איטית: להרים את הראש, לחפש את המרפסות המעוגלות, את חדרי המדרגות המוארים ואת הפרטים הקטנים בכניסות. אחרי סיור אחד כזה, קשה להסתובב בתל אביב בלי לשים לב אליהם.

השפעה על העיצוב העכשווי

העיר הלבנה ממשיכה להשפיע על האדריכלות והעיצוב בישראל גם היום. אדריכלים רבים שואבים ממנה השראה בבניינים חדשים, במיוחד ביחס לקווים נקיים, למרפסות ולהתאמה לאקלים. גם בעיצוב פנים אפשר לזהות את ההשפעה, למשל בחזרה לרהיטים מודרניסטיים, לאריחי טראצו ולגופי תאורה בסגנון התקופה.

העיר הלבנה היא לא רק אוסף של בניינים יפים. היא עדות לתקופה שבה אנשים האמינו שאדריכלות יכולה לבנות חברה חדשה, ולמפגש בין רעיונות אירופיים לבין המציאות של הים התיכון. טיול בין הבניינים האלה הוא שיעור מרתק בהיסטוריה, בעיצוב ובחוכמה של התאמה למקום.